עו"ד איתי מק כותב ב-7/2/18:

יחד עם פעילות ופעילי זכויות האדם איה גבריאל, יעל פרנקל, סהר ורדי, ורד קיסר, שי אישטיין, גיא בוטביה, עופר ניימן, ניב חכלילי, גיא ידין עברון, נועם ידין, אלישבע קרבצוב, אורי עגנון, גל אלפסי, ורד ביתן, אמיר ביתן ויניב יורקביץ, נשלחה דרישה למשרד הביטחון לעצור את הייצוא הביטחוני ליחידת BIR בקמרון.

מאז אוקטובר 2016, מתחולל בקמרון משבר פוליטי קשה באזורים דוברי האנגלית, בפרובינציות הדרום מערבית והצפון מערבית, שנמצאות בסמוך לגבול עם ניגריה. שביתות והפגנות מורים ועורכי דין, החלו "כדור שלג" באזורים דוברי האנגלית שמדוכאים ביד קשה. כוחות הביטחון של קמרון, וביניהם יחידת BIR, ירו באש חיה על מפגינים, פשטו על האוניברסיטאות, בתי עסק ומגורים, הכו אזרחים ואזרחיות, אנסו סטודנטיות, ועצרו את ההנהגה הפוליטית של אזורים אלה שהפכו למעשה לאזורים צבאיים, כולל שופט מבית המשפט העליון של קמרון. מערכת החינוך הייתה סגורה במשך כשנה וכן בינואר 2017 המדינה חסמה את האינטרנט שם למספר חודשים, דבר שפגע בעסקים רבים. חלק מאלה שנעצרו נשפטו בבתי דין צבאיים, מכוח חוקים דרקוניים נגד טרור. עשרות אלפים נמלטו למחנות פליטים בניגריה, ורבים נטשו את כפרי מגוריהם ומסתתרים ביער.

יחידת BIR מכונה בקמרון "היחידה הישראלית", מאחר שלפי הדיווחים, באופן יוצא דופן, ישראלים לא רק מאמנים ומייעצים לחייליה, אלא גם עמד ועומד בראשה קצין צה"ל לשעבר. מתמונות וסרטונים של יחידת BIR, שפורסמו בתקשורת, עולה כי חייליה משתמשים בנשק ישראלי. בין היתר, ברובי גליל, גליל אייס, תבור ומקלעי נגב.

מדובר ביחידה שהוקמה בשנת 2001, שבאופן פורמלי נועדה תחילה להילחם בארגוני פשע. בפועל מדובר ביחידה אשר יחד עם המשמר הנשיאותי, נועדה כדי להבטיח את שלטונו של הדיקטטור הקמרוני, Paul Biya, השולט במדינה מאז שנת 1982. Biya הקים יחידות אלה מתוך חוסר אמון בצבא ומחשש כי תתבצע הפיכה צבאית נגדו. באופן יוצא דופן בקמרון, ה-BIR כפוף ישירות לנשיא ואחראי לדווח רק אליו.

הפעם אין מדובר בייצוא ביטחוני ישראלי "רגיל" המשמש להפרות חמורות של זכויות אדם, אלא בהתערבות של ממש מצד משרד הביטחון בישראל בחיים הפוליטיים של מדינה אחרת, בסגנון ניאו-קולוניאליזם. אזרחי ואזרחיות מדינת ישראל, ממשלת ישראל וכנסת ישראל, מעולם לא הכריזו על מלחמה נגד תושבי האזורים דוברי האנגלית בקמרון, ומעולם לא הצביעו על תמיכה בשלטון נצחי של דיקטטור מזדקן.

קישור לבקשה:

https://files.acrobat.com/a/preview/0a71b622-223f-4740-b7d5-b64ec391bf43

חיילים ביחידת BIR עם נשק ישראלי:

עו"ד איתי מק כותב ב-4/5/17:

הבוקר הוגשה עתירה לבג"צ (3684/17) יחד עם 53 פעילות ופעילי זכויות אדם, בדרישה להורות על פתיחת חקירה פלילית בגין סיוע לפשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה, נגד סוחרי נשק ישראלים שייצאו רובי גליל אייס לדרום סודן, וכן נגד הגורמים במשרדי החוץ והביטחון בישראל שאישרו את הייצוא.

העתירה הוגשה על רקע הקביעה בדו"ח מועצת הביטחון של האו"ם, כי בעסקה שתווכה ע"י ראש השב"כ הדרום סודני, תוך עקיפת המנגנונים הפורמליים בדרום סודן לרכישת נשק, נרכשו בשנת 2013 מישראל רובי גליל אייס, אשר נמסרו למיליציה של הממשלה, הקרויה "Mathiang Anyoor", והתאמנה בחווה הפרטית של הנשיא הדרום סודני. הרובים שימשו את המיליציה לטבח בבני שבט הנואר בדצמבר 2013 בבירה ג'ובה, טבח המסמל את פרוץ מלחמת האזרחים בדרום סודן.

הגורמים במשרדי החוץ והביטחון בישראל, היו אמורים לדעת מראש את הסיכון שהם לוקחים על עצמם באישור עסקה מפוקפקת של ייצוא רובים, בתיווך ראש השב"כ הדרום סודני, שנועדו למיליציה שהתאמנה בחווה של הנשיא – האם יש עובד אחד במשרדי החוץ והביטחון שנשמע לו סביר כי נשיא של מדינה מזמין "בהזמנה פרטית" רובים למיליציה "פרטית" שלו? האם לעובד אחד במשרדי החוץ והביטחון נשמע הגיוני ונורמלי שראש שב"כ של מדינה מתאם בעצמו עסקה לרכישת רובים למיליציה?

המשבר בדרום סודן לא החל ב-15 לדצמבר 2013, אלא זמן רב קודם לכן. בכל אותה העת, התקיים אמברגו נשק של האיחוד האירופאי על דרום סודן. עצם הגיוס וההכשרה של המיליציה "Mathiang Anyoor", היה צריך להדליק "נורות אדומות". במדינות מתוקנות לא נהוג שהנשיא מכשיר בחווה שלו מיליציה פרטית, ובכלל שיש לנשיא מיליציה מחוץ לכוחות הביטחון הפורמליים.

פניה ראשונה נשלחה ליועמ"ש לממשלה ולפרקליט המדינה בינואר 2016. למרבה הצער, הם בחרו להתעלם מהפנייה, ובזמן שהם "יושבים על הגדר", על-פי הדיווחים אותה המיליציה משתתפת כיום בטיהור האתני ובפשעים נגד האנושות בדרום ובמרכז המדינה.  מאחר שרובי גליל אייס אינם עשויים מחומר מתכלה, יש להניח כי למרבה הצער, שוב נשק ישראלי ישמש לרצח עם.

קישור לעתירה:

https://files.acrobat.com/a/preview/19726a4b-55aa-4489-a192-ee3c517966d5

כתבה של העיתונאית גילי כהן בהארץ:

http://www.haaretz.co.il/news/politics/.premium-1.4068176

8/10/17- המדינה הודיעה לבג"צ כי אין ראיה לפלילים בייצוא נשק מישראל לדרום סודאן:

https://www.haaretz.co.il/news/politics/.premium-1.4341930

עו"ד איתי מק כותב ב-4/6/17:

הבוקר הוגשה בקשת חופש מידע לחשיפת הקשרים הדיפלומטיים והביטחוניים בין מדינת ישראל למשטר האפרטהייד בדרום אפריקה, בין השנים 1972-1994, יחד עם פעילי ופעילות זכויות האדם פרופ' דפנה גולן, סיגל קוק אביבי, יהודית אלקנה, סנאית גיסיס, אמוץ עגנון, רונית רוזנטל, זוהרה חדד, עדה בילו, יניר מזור, גיא הירשפלד, חיים שוורצנברג, שרה בנינגה, פרופ' אדי קאופמן, ליזה קאופמן, רעיה רותם, ענת סול להב, ד"ר חנה ספרן, סהר ורדי, ד"ר גרסיאלה קורס כרמון, איתן קלינסקי, אסתר קלינסקי, ג'סיקה נבו, אריאל נייזנה, ד"ר דליה זק"ש, יהושע רוזין, נורה גרינברג, רות ליס, אילי סלוצקי, תומר סלוצקי, ד"ר אילנה המרמן-ניראד, גדעון סולימני, טליה אזרחי, ד"ר ענת מטר, אמיר ביתן, ורד ביתן, יואב הס, גיא בוטביה, ניצה אמינוב, רחל חיות, עידית שלזינגר, רמי אלחנן, יונתן שפירא, צביה שפירא, יעקב מנור-מסרנו, אמנון לוטן, קלאודיו קוגון, ד"ר ניב גורדון, קובי סניץ, אילנה לוטן, נתן דסקל, אייל הראובני, רחל גיורא, דרור אטקס, עופר ניימן, נורה בנדרסקי, איה גבריאל ונוני טל.

באפריל 1975, שר הביטחון שמעון פרס ושר הביטחון של משטר האפרטהייד בדרום אפריקה, חתמו על הסכם ביטחוני שקבע את המסגרת ליחסים בין המדינות ל-20 השנים הבאות. בהסכם היה סעיף מיוחד שקבע שכל צד מתחייב לשקר על עצם קיומו של ההסכם. משמעות הדבר לא רק שמשרד הביטחון התחייב להסתיר את קיומו של ההסכם באו"ם, אלא באופן אנטי-דמוקרטי גם מחברי/ות הכנסת הנבחרים/ות וכלל הציבור הישראלי.

האפרטהייד הוגדר כפשע נגד האנושות, וכוחות הביטחון של משטר האפרטהייד ביצעו פשעים נגד האנושות, פשעי מלחמה והפרות חמורות של זכויות אדם לא רק בשטחה של דרום אפריקה, אלא בשטחן של כל המדינות בדרום היבשת. למדינת ישראל היה תפקיד חשוב בזוועות שנעשו, ובשנים לא מעטות אף תפקיד מרכזי. הציבור בישראל חושב ברובו על האפרטהייד במובן הפשוט של מערכות חוק נפרדות, אך אינו מכיר את הפרטים של אופן השליטה, הפעלת הכוח והאלימות בדרום אפריקה. חשוב להכיר פרטים אלה, כדי להבין כיצד מדינת ישראל השפיעה על חיי היום יום של מיליוני אזרחים ואזרחיות שם.

כוחות הביטחון של משטר האפרטהייד, השמידו מאות אלפי מסמכים המתעדים את פשעיהם, השמדה שנמשכה עד לשנת 1997, כשלוש שנים לאחר שנלסון מנדלה נבחר לנשיא דרום אפריקה. למרות זאת, נותרו מסמכים רבים אשר שימשו את ועדת האמת והפיוס בדרום אפריקה (TRC), ובפרט מסמכים החושפים את הסיוע של מדינת ישראל לפשעים החמורים של המשטר בדרום אפריקה ואצל שכנותיה. הבקשה מבקשת לחשוף את ה"גרסה הישראלית" למסמכים שנחשפו כבר בדרום אפריקה, ובמיוחד את החלקים החסרים בפאזל.

הבקשה הזו חשובה יותר מתמיד דווקא בשנת 2017, על סף הכניסה לעשור השישי לכיבוש הישראלי. בעידן טראמפ, שבו פוליטיקאים בישראל, באירופה ובארה"ב מהלכים על הציבור אימים וטוענים כי מוסלמים, פליטים ומהגרים יחריבו את "ערכי החופש" לכאורה של מדינות המערב, כדאי להכיר היטב את הטרור המתמשך שהטיל משטר האפרטהייד במשך עשרות שנים בדרום אפריקה (ולא רק הוא, אלא המשטר הקולוניאליסטי בכלל, במשך מאות שנים). כך נוכל להיזכר שחופש ושוויון אינם ערכים הקשורים אינהרנטית ל"פיגמנטים לבנים", וכי המאבק להגנה על ערכים אלה הוא בלתי פוסק.

הבקשה שהוגשה:

https://files.acrobat.com/a/preview/ce6127ab-3a62-422c-9ad1-2fa9f988e16b

קישור לסרטון וידיאו מביקורו בישראל של ראש ממשלת האפרטהייד בדרום אפריקה, John Vorster, באפריל 1976.  Vorster היה חבר בארגון פרו-נאצי בזמן מלחמת העולם השנייה. במהלך ביקורו, בנוסף על מסע קניות בתעשיות הביטחוניות הישראליות, הוא הניח זר ב"יד ושם":

https://www.youtube.com/watch?v=Gfuyr3KIpJ0

עו"ד איתי מק כותב:

ביום 22.2.2017 פנו ליועץ המשפטי לממשלת ישראל, שתי אזרחיות צ'ילה תושבות מדינת ישראל, לילי ותמרה סנטוס טראובמן, שנרדפו ע"י משטר פינושה, ובן משפחתם נחטף, עונה ונעלם, בדרישה כי יורה על פתיחת חקירה פלילית נגד הגורמים במשרדי החוץ והביטחון, בצה"ל וסוחרי הנשק הישראלים בגין סיוע בפשעים נגד האנושות שביצעה הדיקטטורה הצ'יליאנית.

https://files.acrobat.com/a/preview/3b9a2342-d582-49b0-b415-53fadd32457d

מדינת ישראל הכירה רשמית בחונטה של פינושה כבר ביום 24.9.1973, ועל אף שרב הנסתר על הגלוי במערכת היחסים בין המדינות, לא מעט פרטים פורסמו לאורך השנים. כיום ידוע כי אף אם ישנן מדינות נוספות שמכרו נשק למשטר פינושה, הרי ששיתוף הפעולה, התמיכה הצבאית והדיפלומטית מצד מדינת ישראל, היו מבחינת היקפם וחשיבותם מבין המשמעותיים ביותר לחונטה ולפינושה. גם אם מדינת ישראל לא הייתה מעורבות בהפיכה הרצחנית שהעלתה את פינושה לשלטון, כיום אין צל של ספק כי שיתוף הפעולה של ישראל בהיבטים שונים היה חיוני לחיזוק ולשימור כוחה של החונטה במשך 17 שנים. מסמכים סודיים שנחשפו בארה"ב, חשפו כי ארה"ב הזהירה את ישראל כי הסיוע הצבאי שנתנה למשטר פינושה עלול לפגוע במעבר לדמוקרטיה שם.

במהלך 17 השנים בשלטון, תחת הכרזה מתמדת על מצב חירום או מצב מצור, החונטה של פינושה בעיקר ניהלה מלחמה פנימית אינסופית נגד אזרחי ואזרחיות צ'ילה. ממסמכים  ועדויות  שנחשפו בארה"ב, בישראל ובצ'ילה, כיום ידוע כי מדינת ישראל נתנה לכוחות הביטחון הפושעים של החונטה אימונים, רובים, וציוד נגד הפגנות, לצורך מלחמה פנימית זו. לצה"ל היה נציג קבוע שישב בזמן החונטה בסנטיאגו.

מר ארנסטו טראובמן, אביה של לילי טראובמן וסבה של תמרה  סנטוס טראובמן, נחטף מיד לאחר ההפיכה, עונה למוות במשרד ההגנה הצ'יליאני בסנטיאגו, ונעלם במשך כ-20 שנים עד שעצמותיו אותרו ונמסרו למשפחה. על-פי דוחות רשמיים של ממשלת צ'ילה, בדומה לארנסטו היו כ-3,200 אזרחים ואזרחיות שנרצחו או הועלמו, וכ-40,000 איש שעברו עינויים. משטר פינושה הביא את העינויים לשיא חדש של אכזריות שלא היה מוכר כמותו בהיסטוריה המודרנית.

הפשעים שעשה משטר פינושה בצ'ילה ומחוץ לצ'ילה במסגרת "תכנית קונדור", הוכרו ע"י הקהילה הבין-לאומית כפשעים נגד האנושות. אמנם האחראים הישירים לפשעים הם אנשי כוחות הביטחון של פינושה, אך פשעיהם לא היו יכולים לקרות בהיקפים מפלצתיים כאלה לולא קיבלו סיוע, שיתוף פעולה ולגיטימציה מגורמים זרים, ובמיוחד ישראלים.

הסיפור של המעורבות הישראלית בצ'ילה אינו חריג, מדינת ישראל נתנה סיוע צבאי לכל החונטות באמריקה הלטינית, ובפרט הייתה מעורבת ברצח העם בגואטמלה. כמעט בכל מקום ברחבי העולם שהתרחשו בו פשעים נגד האנושות מאז אמצע המאה ה-20, נעשה שימוש בנשק, ידע ואימונים מישראל. כיום ההיסטוריה חוזרת בסיוע שישראל נותנת לפשעים נגד האנושות בדרום סודן, בורונדי ובורמה, וכן בסיוע שישראל נותנת להפרות החמורות של זכויות האדם בהונדורס.

בחלוף 43 שנים להפיכה בצ'ילה, ששינתה לעד את חייהם מאות אלפי אזרחים ואזרחיות בצ'ילה, והולידה זוועות שממשיכות לזעזע את המצפון האנושי, הגורמים בממשלת ישראל, בצה"ל וסוחרי הנשק הישראלים חייבים לתת את הדין. ההשתקה והחסינות שהם נהנים ממנה בישראל חייבת להיפסק, כדי שבאמת נוכל לומר לעולם לא עוד.

הפנייה ליועץ המשפטי הוגשה באמצעות עו"ד איתי מק, וככל שתסורב הדרישה להעמדה לדין, בכוונתם לפנות לבתי המשפט בישראל ובחו"ל.

עו"ד איתי מק כותב:

בחודש נובמבר 2016 הוגשה עתירה ראשונה, לפי חוק חופש המידע, בעניין הנהלים לאישור שימוש במל"טים התקפיים בגדה המערבית וברצועת עזה. על-פי פרסומים שונים, ישראל עושה שימוש במל"טים התקפיים, וכן, מייצאת אותם בין היתר להודו, קולומביה ואזרבייג'ן.

העתירה הוגשה לאחר שצה"ל דחה את בקשת המידע, בטענה כי חשיפת הנהלים תפגע בביטחון המדינה וביחסי החוץ שלה. באופן סותר לחלוטין, בחודש פברואר 2017, המדינה הגישה לבית המשפט כתב תשובה בו טענה כי אין לצה"ל נהלים לאישור שימוש במל"טים התקפיים, ברצועת עזה ובגדה המערבית, או בכלל.

בעקבות הודעת המדינה לבית המשפט כי לא קיימים נהלים, פנינו לרמטכ"ל בדרישה כי צה"ל יפסיק את השימוש במל"טים התקפיים כל עוד אין נוהל בעניין העומד בהנחיות בג"צ והחוק הבין-לאומי. בפנייה טענו כי לא יעלה על הדעת, שיעשה שימוש במל"טים התקפיים מבלי שיהיה קיים נוהל מסודר שיטמיע ב-"working law" של צה"ל את חובתו לפעול בהתאם לחוק הבין-לאומי המנהגי, ויעגן את הנחיות כב' השופטים בבג"צ.

לתדהמתנו, קיבלנו תשובה מלשכת הרמטכ"ל, לפיה, צה"ל פועל על-פי נהלים כלליים שעוסקים בתקיפת מטרות "אשר נבחנו משפטית ועולים בקנה אחד עם הדין". בהינתן כי בבקשת המידע ובעתירה לא נתבקשו "נהלים פרטניים" אלא נהלים שמשמשים כ"working law" לאישור שימוש במל"טים התקפיים, וכן בהודעת המדינה לבית המשפט לא נעשתה הבחנה בין נהלים פרטניים לבין נהלים כלליים, מצער הדבר כי צה"ל בחר להטעות אותנו ואת בית המשפט.

ככל שצה"ל מאשר שימוש במל"טים התקפיים באמצעות נהלים כלליים לתקיפת מטרות, היה על צה"ל להודיע לנו על קיומם במענה לבקשת המידע באוקטובר 2016, לבחון את אפשרות חשיפתם לנו ולציבור לפי חוק חופש המידע, וכן להודיע על כך במפורש לבית המשפט בכתב התשובה שהמדינה הגישה.

לכן, פנינו שוב לצה"ל בדרישה להמשיך את הטיפול בבקשת חופש המידע, ולבחון את אפשרות חשיפת ה"נהלים לעניין תקיפת מטרות" המוזכרים בתשובתה של רב סרן הרפז-יוז, אשר על-פיהם מאושר בפועל השימוש במל"טים התקפיים.

לפני כשבועיים קיבלנו החלטה, לפיה אכן יש נהלים כלליים לתקיפת מטרות הרלוונטיים לעניין, אך לא ניתן לגלותם מחשש לפגיעה בביטחון המדינה.

לכן, יחד עם פעילות/י זכויות האדם אילנה המרמן, רבקה סום, רונית מריאן-קדישאי, מיכל פלג, ורד ביתן, גילה אבני, פפה גולדמן,  צילה גולדנברג, איבון דויטש, אמיר ביתן, מיאקו גליקו, תמר להן, רוסמרי סולן, אלי אמינוב, סהר ורדי, ניצה אמינוב,  מיכל הרמתי, עופר ניימן, רעיה רותם, יניב מזור, ליזי שגיא, חיה אופק, גיא אבני, חוה הלוי, יואב הס, גיא בוטביה, שאול צ'ריקובר, פנינה טל, ד"ר ניב גורדון, חיים שוורצנברג, ד"ר חנה ספרן, קלאודיו קוגון, רחל גיורא ואמנון לוטן, הוגשה היום עתירת חופש מידע נוספת.

העתירה הוגשה על רקע החשיפה בארה"ב של הנוהל האמריקאי בעניין, בזכות מאבק משפטי ממושך של ארגון "American Civil Liberties Union" – הנוהל האמריקאי כולל 18 עמודים, שחלקם מושחרים, ומפרט הליך ביורוקרטי מדורג בו משתתפים גורמים בכירים, ביטחוניים ומשפטיים שונים, וכן הנשיא עצמו. הנוהל מפרט את השיקולים והאיזונים שיש לבצע טרם אישור התקיפה.

מדינת ישראל נחשבת למדינה המובילה בייצור ובייצוא מל"טים מתקדמים. לכן, הנהלים שהתבקשו אינם חשובים רק לצורך בחינת חוקיות השימוש במל"טים התקפיים בשטחים הכבושים ובעמידתם בהנחיות השופטים בבג"צ 769/02 (בג"צ "החיסולים הממוקדים"), אלא יש להם חשיבות גלובלית והשלכות לגבי אופן הפעולה של מדינות אחרות הרוכשות מל"טים התקפיים ואימונים מישראל. בהקשר זה, מדינת ישראל סירבה לחתום על מסמך עקרונות שהפיצה ארה"ב להסדרת ייצוא מל"טים התקפיים. ההצהרה כללה התייחסות לנורמות המשפט הבין-לאומי, לפיקוח על ייצוא נשק ומכירתו למדינות בהתחשב בעברן. נוסח ההצהרה ציין כי יש עלייה במספר המדינות שמחזיקות בכלי טיס בלתי מאוישים, וכי ישנה "הכרה בכך ששימוש בכלי טיס בלתי מאוישים חמושים יכול לתדלק עימותים". לכן נאמר בהצהרה, כי על הקהילה הבין-לאומית לנקוט צעדים שיבטיחו ייצוא אחראי של מל"טים ושימוש הולם בהם.

לנוכח מכירת מדינת ישראל את אותם דגמי מל"טים התקפיים למדינות זרות, הכחשת קיומם דומה לכך שמדינת ישראל תמכור נשק גרעיני ותמשיך להכחיש את קיומו ברשותה.

https://files.acrobat.com/a/preview/bdd60cf4-8c9e-4b10-b71d-d2d501110db8

 

העתירה הוגשה לאחר שצה"ל דחה את בקשת המידע, בטענה כי חשיפת הנהלים תפגע בביטחון המדינה וביחסי החוץ שלה. באופן סותר לחלוטין, לפני מספר ימים, המדינה הגישה לבית המשפט כתב תשובה בו טענה כי אין לצה"ל נהלים לאישור שימוש במל"טים התקפיים, ברצועת עזה ובגדה המערבית, או בכלל.

לא יעלה על הדעת כי דווקא בעניין רגיש זה, לא יהיו קיימים נהלים כלשהם בצה"ל. בהעדר נהלים כלשהם, המעגנים הליך ביורוקרטי מסודר בצה"ל לאישור השימוש במל"טים התקפיים, אין הבטחה כי בכל מקרה ומקרה תיבחן עמידת התקיפה המוצעת בחוק הבין-לאומי והישראלי ובהנחיות בג"צ, וכי ישקלו כל השיקולים הרלוונטיים.

בכוונתנו להמשיך במאבק בעניין (עדכונים בהמשך…).

העתירה:

https://files.acrobat.com/a/preview/1d137294-ad23-4101-8804-d4383e719194

תשובת המדינה לעתירה:

https://files.acrobat.com/a/preview/383518ee-0d1e-4c30-8a4f-d87647077ac1

כתבה בהארץ של העיתונאית גילי כהן:

http://www.haaretz.co.il/news/politics/.premium-1.3887348

—

עו"ד איתי מק כותב ב-19/1/17:

ביום 19.1.2017 הוגשה עתירה דחופה לבג"צ (648/17) בדרישה לעצור את הייצוא הביטחוני לבורמה (מיאנמר), יחד עם פעילות ופעילי זכויות האדם סהר ורדי, איה גבריאל, עופר ניימן, נוני טל, גיא הירשפלד, יעל עגור אורגל, יעל רביד, גלעד ליברמן, חגית שמר ומיכל הרמתי.

העתירה הדחופה הוגשה על רקע ביקור משלחת של החונטה בישראל שכללה פושעי מלחמה בכירים, ראיות למכירת ישראל בחודשים האחרונים נשק ואימונים לחונטה, ביקור ראש אגף הייצוא הביטחוני הישראלי בבורמה, ודו"חות חדשים של האו"ם וארגוני זכויות אדם בין-לאומיים, שקבעו כי הפשעים נגד בני קבוצת המיעוט המוסלמי במדינת Rakhine , הקרויה Rohingya, עולים לכדי פשעים נגד האנושות. כבר בשנת 2015 חוקרים במוזיאון השואה בארה"ב קבעו כי בבורמה קיימים תנאים להידרדרות לרצח עם.

במועד הגשת העתירה ועד היום, כוחות הביטחון של החונטה ממשיכים לבצע פשעי מלחמה במיוחד במדינות Shan ו-Kachin, ופשעים נגד האנושות במדינת Rakhine כלפי בני קבוצת ה-Rohingya. מאז פתחו כוחות הביטחון של החונטה במבצע רחב היקף במדינת Rakhine, בתחילת חודש אוקטובר האחרון, אזרחים שם נרצחים, נעלמים ועוברים עינויים, נשים וילדות נאנסות, וכפרים שלמים עולים בלהבות. כוחות הביטחון פועלים בשיטת "האדמה החרוכה", בוזזים והורסים את הרכוש. בין היתר, באמצעות ירי רקטות לעבר בתי מגורים. ארגון Amnesty אסף תיעוד באמצעות צילומי אוויר ל-1,200 בתים, בתי ספר ומסגדים שהוצתו. ביום 3.2.2017 פורסם דו"ח נוסף של נציב זכויות האדם של האו"ם, המתאר זוועות שמבצעים כוחות הביטחון של בורמה, אשר המצפון אינו יכול לסבול, כולל רצח ילדים – בדו"ח מתוארים תינוק בן שמונה חודשים שנרצח בעת שאימו עברה אונס קבוצתי ע"י קצינים, ורצח ילדה בת חמש שניסתה לעצור את החיילים שאנסו את אמא שלה.

המדינה הגישה תגובה לבית המשפט, בה אין התייחסות כלשהי למצב זכויות האדם בבורמה, וטענה כי מדובר בנושא מדיני שאינו שפיט, כלומר למשרד הביטחון מותר לעשות הכל ללא ביקורת שיפוטית. זאת בשעה שמדובר בהליך בירוקרטי המוסדר בחקיקה למתן רישיון לחברות ביטחוניות ישראליות. הממונה על מתן רישיונות הייצוא הביטחוני במשרד הביטחון, רחלי חן, חייבת לשקול במהלכו את כל השיקולים הרלוונטיים, כמו כל רשות מנהלית. אם היא לא שוקלת פשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות ואמברגו נשק אמריקאי ואירופאי, ואם היא לא מבצעת את האיזונים הנכונים בין השיקולים, כפי שעולה מהתגובה שאין בה שום התייחסות לכך, ישנה בעיה.

המדינה חזרה והדגישה בתגובה כי היא אינה מודה בשום טענה בעתירה – זאת למרות שלעתירה צורפו פרסומים של ראש החונטה עצמו על הסכמים לרכישת אימונים ונשק ממדינת ישראל, תמונה שפרסם ראש החונטה מביקור ראש אגף הייצוא הביטחוני הישראלי בבורמה, ופרסומים עם תמונות של חברה ביטחונית ישראלית על העברת נשק ומתן אימונים לכוחות החונטה.

תמוה ביותר שהמדינה הדגישה כי מאחר שמדובר בעניין מדיני מובהק "מדיניותה של הממשלה תעמוד לביקורת הכנסת ולביקורת ציבורית" – זאת בשעה שמשרדי החוץ והביטחון מסתירים ומשקרים באופן שיטתי לציבור ולמרבית חברי/ות הכנסת בכל הקשור לייצוא הביטחוני, חוזרים ומבקשים איסור פרסום וחסיון, אף כאשר הפרטים כבר פורסמו, ובכך מנסים למנוע כל דיון ציבורי בנושא.

העתירה:

https://files.acrobat.com/a/preview/165c38fe-9b64-4538-bc91-c26114573fae

תגובת המדינה:

https://files.acrobat.com/a/preview/bcedcdca-2d40-4e67-b7ad-d975d8736bda

כתבה של ג'ון בראון בשיחה מקומית:

https://mekomit.co.il/%D7%91%D7%95%D7%A8%D7%9E%D7%94-%D7%AA%D7%92%D7%95%D7%91%D7%94-%D7%9C%D7%91%D7%92%D7%A5/

עו"ד איתי מק כותב, ב-1/12/17:

הוגשה יחד עם פרופ' יאיר אורון עתירת חופש מידע, לגבי החלטת מנכ"ל משרד הביטחון להקפיא את פעילות הייצוא הביטחוני לרואנדה רק שישה ימים לאחר שהחל רצח העם. לפי האו"ם, בשבוע הראשון לרצח העם ברואנדה, נטבחו עשרות אלפי אזרחים ואזרחיות בני שבט הטוטסי ובני שבט ההוטו (שנחשבו למתונים). כ-20,000 נטבחו רק בבירה קיגלי ובסביבתה הקרובה.

החלטת מנכ"ל משרד הביטחון ונימוקיה מעלים שאלות קשות – מדוע נדרשו שישה ימים בהם נטבחו עשרות אלפים מבני הטוטסי וגם בני הוטו שנחשבו למתונים? האם ההקפאה כללה רק חוזים חדשים, או גם חוזים ישנים? איך זה מסתדר עם הטענה של ישראל בעבר כי האישור הרשמי האחרון לייצוא ביטחוני ניתן באוקטובר 1993? כיצד נטען כי רק ב-12.4.1994 הגיעו ידיעות למשרד הביטחון על מלחמת האזרחים, בעוד שמלחמת האזרחים שהפכה בהמשך לרצח עם, החלה כבר בשנת 1990 (מלכתחילה מדינת ישראל נכנסה לתמונה כדי לסייע לממשלה במאבק נגד המורדים מהטוטסי)? כיצד הדבר מסתדר עם הראיות שהוגשו לבית המשפט בתיק עת"מ 3767-10-14, לייצוא ביטחוני ישראלי לרואנדה עד ליולי 1994?

את המידע על תוכן החלטת המנכ"ל קיבלנו בתחילת חודש יוני, כאחד מן הנימוקים להחלטת פרקליט המדינה, לדחות את הדרישה שלנו לפתיחה בחקירה פלילית נגד הישראלים האחראים לייצוא הביטחוני, בעבירות של סיוע לרצח העם ולפשעים נגד האנושות. הדבר הפתיע אותנו מאוד – רק כחודש וחצי קודם לכן, שופטי בית המשפט העליון קיבלו את עמדת המדינה כי לא ניתן לגלות שום פרט מהייצוא הביטחוני לרואנדה בתקופה הרלוונטית לרצח העם שם, מטעמים של ביטחון המדינה ויחסי החוץ שלה – המשמעות הנה כי משרדי החוץ והביטחון הציגו לשופטים בדלתיים סגורות חוות דעת סודיות שאינן מבוססות.

מרגע שמשרד המשפטים באישור משרד הביטחון, החליט לחשוף את תוכן החלטת מנכ"ל משרד הביטחון, והדבר גם פורסם בתקשורת בישראל באישור הצנזורה הצבאית, ברור כי אין עוד הצדקה להסתרת החלטת מנכ"ל משרד הביטחון והמסמכים הקשורים אליה. לכן ביקשנו לקבל: מסמך או תיעוד אחר להחלטת מנכ"ל משרד הביטחון, מיום 12.4.1994, להקפיא את פעילות הייצוא הביטחוני לרואנדה; פרוטוקול הדיון בו נתקבלה ההחלטה; מסמכים ותיעוד "לידיעות" שנטען כי הגיעו למנכ"ל משרד הביטחון "בדבר מלחמת אזרחים שפרצה במדינה".

https://files.acrobat.com/a/preview/24d0a567-f2dd-4a19-98b1-7d3908981695

המדינה טוענת שלא ניתן לחשוף לציבור מסמכים מהייצוא הביטחוני בזמן רצח העם ברואנדה, למרות שחלקים מתוכנם כבר נחשפו ע"י פרקליט המדינה:

בחודש ינואר 2017, הוגשה יחד עם פרופ' יאיר אורון עתירת חופש מידע נוספת, לגבי החלטת מנכ"ל משרד הביטחון להקפיא את פעילות הייצוא הביטחוני לרואנדה רק שישה ימים לאחר שהחל רצח העם. לפי האו"ם, בשבוע הראשון לרצח העם ברואנדה, נטבחו עשרות אלפי אזרחים ואזרחיות בני שבט הטוטסי ובני שבט ההוטו (שנחשבו למתונים). כ-20,000 נטבחו רק בבירה קיגלי ובסביבתה הקרובה.

החלטת מנכ"ל משרד הביטחון ונימוקיה מעלים שאלות קשות – מדוע נדרשו שישה ימים בהם נטבחו עשרות אלפים מבני הטוטסי וגם בני הוטו שנחשבו למתונים? האם ההקפאה כללה רק חוזים חדשים, או גם חוזים ישנים? איך זה מסתדר עם הטענה של ישראל בעבר כי האישור הרשמי האחרון לייצוא ביטחוני ניתן באוקטובר 1993? כיצד נטען כי רק ב-12.4.1994 הגיעו ידיעות למשרד הביטחון על מלחמת האזרחים, בעוד שמלחמת האזרחים שהפכה בהמשך לרצח עם, החלה כבר בשנת 1990 (מלכתחילה מדינת ישראל נכנסה לתמונה כדי לסייע לממשלה במאבק נגד המורדים מהטוטסי)? כיצד הדבר מסתדר עם הראיות שהוגשו לבית המשפט בתיק עת"מ 3767-10-14, לייצוא ביטחוני ישראלי לרואנדה עד ליולי 1994?

את המידע על תוכן החלטת המנכ"ל קיבלנו כאחד מן הנימוקים להחלטת פרקליט המדינה, לדחות את הדרישה שלנו לפתיחה בחקירה פלילית נגד הישראלים האחראים לייצוא הביטחוני, בעבירות של סיוע לרצח העם ולפשעים נגד האנושות. הדבר הפתיע אותנו מאוד – רק כחודש וחצי קודם לכן, שופטי בית המשפט העליון קיבלו את עמדת המדינה כי לא ניתן לגלות שום פרט מהייצוא הביטחוני לרואנדה בתקופה הרלוונטית לרצח העם שם, מטעמים של ביטחון המדינה ויחסי החוץ שלה – המשמעות הנה כי משרדי החוץ והביטחון הציגו לשופטים בדלתיים סגורות חוות דעת סודיות, שאינן מבוססות ואינן אמת.

לכן ביקשנו בעתירה לקבל: מסמך או תיעוד אחר להחלטת מנכ"ל משרד הביטחון, מיום 12.4.1994, להקפיא את פעילות הייצוא הביטחוני לרואנדה; פרוטוקול הדיון בו נתקבלה ההחלטה; מסמכים ותיעוד "לידיעות" שנטען כי הגיעו למנכ"ל משרד הביטחון "בדבר מלחמת אזרחים שפרצה במדינה".

המדינה הגישה תגובה לעתירה, בה טענה: "העובדה כי פרקליטות המדינה הוציאה מטעמה מכתב אשר כלל אי אלו פרטים, אין בה כדי להוות שינוי נסיבות שיש בו כדי לבסס עילה חדשה להגשת הבקשה למידע, ואין בה כדי להפחית כהוא זה מעמדת המדינה המבוססת, כפי שהוצגה והתקבלה ע"י בית המשפט העליון ובית המשפט המחוזי".

עמדת המדינה סותרת את השכל הישר. מרגע שמשרד המשפטים באישור משרד הביטחון, החליט לחשוף את תוכן החלטת מנכ"ל משרד הביטחון, והדבר גם פורסם בתקשורת בישראל באישור הצנזורה הצבאית, ברור כי אין עוד הצדקה והיגיון להסתרת החלטת מנכ"ל משרד הביטחון והמסמכים הקשורים אליה. ברור גם כי פסקי הדין בבתי המשפט המחוזי והעליון, שהסתמכו על מידע סודי שגוי כי לא ניתן לגלות שום פרט מהייצוא הביטחוני בזמן רצח העם ברואנדה, אינם מחזיקים מים ונטרפו הקלפים.

קישור לתגובת המדינה:

https://files.acrobat.com/a/preview/3d96c0a6-48c2-4217-b5ba-db18a46afa6f

קישור לעתירה:

https://files.acrobat.com/a/preview/24d0a567-f2dd-4a19-98b1-7d3908981695

עו"ד איתי מק כותב, ב6/6/17:

היום ומחר מתקיימת תערוכת נשק בתל אביב, בה אמורה להשתתף גם משלחת מסרי לנקה.

היום הוגשה עתירת חופש מידע יחד עם פעילות זכויות האדם ורד ביתן, ד"ר חנה ספרן, סיגל קוק אביבי, יעל אגמון, אילנה המרמן-ניראד, נוני טל, ג'סיקה נבו ותאיה גוברין סגל, בדרישה להורות למשרדי החוץ והביטחון לחשוף את כל המסמכים שברשותם מהקשר הביטחוני והדיפלומטי עם סרי לנקה, בין השנים 2002-2011.

במשך כשלושים שנים, התחוללה מלחמת אזרחים רצחנית בסרי לנקה, בין הממשלה בשליטה של הרוב הסינהאלזי, לארגוני המורדים של המיעוט הטאמילי, כאשר כל הצדדים ביצעו פשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות והפרות חמורות של זכויות אדם. על פי דיווחים שונים, בתקופות שונות ייצוא ביטחוני ישראלי ניתן לשני הצדדים היריבים (כפי שגם נעשה באנגולה וקולומביה), אך החלטנו להגיש בקשה ועתירת חופש מידע על השלב האחרון של המלחמה, בין השנים 2002-2011, שנים בהן המאבק המזוין הוכרע ומדינת ישראל תמכה רק בכוחות הממשלה.

על-פי הערכות האו"ם, רק בחמשת החודשים האחרונים למלחמה נהרגו בין 40 אלף ל-75 אלף אזרחים ואזרחיות, רובם מאש מכוונת של כוחות הביטחון של הממשלה; כוחות הממשלה ביצעו הריגה ופגיעה לא חוקית באזרחים ואזרחיות באופן שיטתי ונרחב; הוצאות להורג ללא משפט של לוחמי ולוחמות ה-LTTE;  שלילת חירות ומעצרים לא חוקיים של אזרחים ואזרחיות, בפרט במחנות העקורים; העלמת אזרחים ואזרחיות באופן שיטתי ונרחב; עינויים או יחס ועונשים אכזריים, בלתי אנושיים או משפילים; אונס, אלימות ועינויים מיניים כלפי גברים ונשים, באופן שיטתי ונרחב; שימוש בילדים חיילים על ידי הכוחות הפרה-צבאיים של הממשלה; פגיעה מכוונת באתרים ובשיירות הומניטריים ורפואיים; והרעבה מכוונת ומניעת סיוע הומניטרי.

אחת התופעות בקרב כוחות הביטחון של הממשלה, הייתה הפצת תמונות וסרטוני וידיאו של עצורים ועצורות עירומים, מכוסי עיניים וכפותים בידיים, שהוצאו להורג ללא משפט. גופות העצורים והעצורות חוללו, והחיילים צילמו בכוונה את איברי המין שלהם (חלק מהנשים צולמו עם רגליים פתוחות).

להבדיל מהייצוא הביטחוני הישראלי לרואנדה בזמן רצח העם, שהיה חמור חוקית ומוסרית אך לא היה רכיב מרכזי ברצח העם, בסרי לנקה מדינת ישראל מילאה תפקיד מרכזי ביותר בפשעי המלחמה ובפשעים נגד האנושות שנעשו שם – מדינת ישראל נתנה מל"טים שהכווינו מטוסים וספינות קרב תוצרת ישראל, אשר הפציצו במכוון אזרחים ואתרים אזרחיים והומניטריים, והכריעו את המלחמה במחיר אנושי כבד ביותר. כוחות הביטחון של סרי לנקה שביצעו את הפשעים, קיבלו אימונים מצה"ל (במיוחד מחיל הים ומחיל האוויר) וממשטרת ישראל.

אחד המקרים המפורסמים בהם נעשה שימוש במטוסי כפיר ישראלים, היה ב-14 לאוגוסט 2006. חיל האוויר של סרי לנקה השתמש במטוסי כפיר כדי להפציץ בית יתומות, בו היו כ-400 ילדות, אשר כוחות הביטחון טענו שקיבלו הכשרה להיות לוחמות ה-LTTE. כשישים ילדות נהרגו במתקפה בו במקום, ועשרות רבות נפצעו.

באופן חריג ביותר, ממשלת סרי לנקה ובכירים מטעמה חזרו והצהירו במסמכים רשמיים ובראיונות לתקשורת, בזמן המלחמה ולאחריה, פרטים על הייצוא הביטחוני הישראלי, היקפו והשימוש המסיבי שנעשה בו כדי להכריע את המלחמה. ההצהרות החוזרות בדבר הצפייה במל"טים ישראלים לפני כל תקיפה, הפלילו את ממשלת סרי לנקה והוכיחו כי הפגיעה באזרחים ובמטרות אזרחיות הייתה במכוון ובמודעות מלאה של כוחות הביטחון.

תחילה ענו לנו ממשרדי החוץ והביטחון כי אין להם כוח אדם וזמן כדי לעבור על המסמכים שברשות משרד החוץ ("מאות או אלפי מסמכים"). עתה ענו לנו לגבי המסמכים שאותרו ברשות משרד הביטחון, כי לא ניתן לגלותם בשל חשש לפגיעה ביחסי החוץ ובביטחון המדינה. זאת למעט מסמכים בודדים העוסקים בשולי היחסים בין המדינות. כך קרה, שבאופן אבסורדי המסמכים היחידים שקיבלנו בעניין הייצוא ביטחוני, נוגעים למכירת אפודי מגן.

בעתירה טענו כי הטענה למחסור בכוח אדם וזמן מבישה, וכי הטענה לחשש מפגיעה ביחסי החוץ והביטחון מגוכחת – זאת לנוכח העובדה שממשלת סרילנקה ובכירים בכוחות הביטחון שלה "הפלילו" את מדינת ישראל בחוצות העיר, והייצוא הישראלי והשלכותיו תועדו בדוחות האו"ם שאומצו ע"י הקהילה הבין-לאומית.

קישור לעתירה:

https://files.acrobat.com/a/preview/851a3c40-44f4-4b9d-9369-e8c9ce075708

קישור למסמכים שקיבלנו ממשרד הביטחון:

https://files.acrobat.com/a/preview/bb14622c-faf5-429a-984c-e93d4eb3bc34

עו"ד איתי מק כותב ב-18/1/18:

עתירה לחשיפת כל המסמכים מהקשר הביטחוני והדיפלומטי של ישראל עם הדיקטטורה בבוליביה, 1967-82

 

בסוף שנת 1977, הדיקטטור Hugo Banzer, הודיע כי יתקיימו בחירות בבוליביה, וכן על מתן חנינה רק למספר זעיר מהעצורים והגולים הפוליטיים. בתגובה, ב-28.12.1977, הנשים של ארבעה כורים גולים נכנסו למשרדי הארכיבישוף, יחד עם ילדיהן, והכריזו על שביתת רעב עד למתן חנינה גורפת לכל העצורים והגולים הפוליטיים. לאחר שישה ימים 61 איש הצטרפו לשביתת הרעב, לאחר 14 ימים הצטרפו 500 איש, ועד ה-18.1.1978 הצטרפו מעל 1,000 איש.

ההיסטוריה של שרשרת הדיקטטורות הצבאיות בבוליביה, בין השנים 1967-1982, הייתה עקובה מדם, וכללה עינויים, העלמה, רצח, השתתפות ב"תכנית קונדור" לחיסול פעילי שמאל ברחבי אמריקה הלטינית, הכרזה על מצב חירום וחוק צבאי, הוצאה מחוץ לחוק של ארגוני עובדים ומפלגות פוליטיות, השתלטות הצבא על המכרות והאוניברסיטאות, ופעילות "חוליות מוות" – אך במקביל הייתה התנגדות בלתי פוסקת לדיכוי מצד ארגוני השמאל והעובדים, איכרים, כורים, פועלים, סטודנטים, עיתונאים, ואנשי כנסיה. במיוחד בלטה ההתנגדות במכרות, שם היו ארגוני העובדים המיליטנטיים ביותר. ההתנגדות הייתה בלתי פוסקת, למרות שבבוליביה פיזרו הפגנות ושביתות לא באמצעות רובי מים, אלא באמצעות ירי ממטוסים, טנקים ומקלעים.

מאז עצמאותה של בוליביה, בשנת 1825, ועד להפיכה הצבאית האחרונה בשנת 1981, היו בבוליביה 190 ממשלות, וכ-150 הפיכות צבאיות או ניסיונות להפיכה. בוליביה הייתה מדינה מבודדת, ולמשטרים הצבאיים בבוליביה, שהתפרנסו מסחר בקוקאין, היו מעט ידידים בעולם, ביניהם מדינת ישראל. כך, מדינת ישראל הייתה אחת המדינות היחידות בעולם שהכירו בחונטה הצבאית והציעו סיוע צבאי מיד לאחר ההפיכה ביולי 1980. שגרירות ישראל בלה-פז ידעה ועקבה אחר המצב הקשה בבוליביה, אך מדינת ישראל מכרה לשרשרת הדיקטטורות, בין היתר, רובי עוזי, תחמושת, מטוסים להפצצות, מטוסים למעקב ואימונים. בתמורה, בוליביה תמכה במדינת ישראל בפורומים הבין-לאומיים ובאו"ם.

בשל תפיסות היסטוריות-גזעניות בקרב הקהילה הבין-לאומית ובמיוחד בארה"ב לגבי הצרכים ויכולת ההתפתחות הפוליטית והתרבותית של תושבי בוליביה, אשר רובם ילידים, לא בוצעה חקירה בין-לאומית מקיפה של הפשעים שנעשו במשך שנות הדיקטטורות הצבאיות שם, כפי שהאו"ם וגורמים בין-לאומיים ביצעו לגבי משטרים רודניים אחרים. גם בזמן אמת, המתרחש בבוליביה זכה לתשומת לב עולמית מועטה ביותר, ונראה כגזרת גורל של מדינה ואוכלוסייה לא מפותחים. לכן, ישנה חשיבות רבה לחשיפת המסמכים של משרדי החוץ והביטחון בישראל, העשויים לשפוך אור לא רק על המעורבות הישראלית, אלא גם לסייע במאבק לצדק ואמת בבוליביה. בהקשר זה, באפריל 1993, הורשעו 46 אנשי צבא בכירים וחברי מליציות פרה-צבאיות, ביניהם ראש המשטר הצבאי בין השנים 1980-1981, הגנרלGarcia Meza, בהפרות חמורות של זכויות אדם, בהפיכה צבאית שפגעה בחוקה ובממשלה דמוקרטית ועוד. זאת בין היתר, בזכות איתור מכתב שתיעד את מסירת החונטה רובי עוזי ותחמושת למיליציות הפרה-צבאיות (דבר שאפשר להוכיח את אחריות הגנרלים הבכירים לפעילותן).

ישנה חשיבות ציבורית מיוחדת לחשיפת הקשרים של מדינת ישראל עם הדיקטטורות הצבאיות בבוליביה, לנוכח העובדה כי נאצים, ניאו-נאצים, ופשיסטים (שהיו מעורבים בפעולות טרור באירופה) היו חלק בלתי נפרד ממערכת הביטחון שם. המפורסם מבינם היה קלאוס ברבי – פושע נאצי שכונה "הקצב מליון", שהיה ראש הגסטפו בעיר ליון בצרפת ואחראי לרצח ולעינויים של עשרות אלפי יהודים וחברי המחתרת הצרפתית – קלאוס ברבי קיבל אזרחות בבוליביה בשנת 1957, תחת השם קלאוס אלטמן, לאחר שנתן שירותים למודיעין הצבאי האמריקאי והוברח על-ידי ארה"ב לשם. ברבי נהנה מיחסים קרובים עם צמרת המשטרים הצבאיים בלה פז, נתן שירותים למשרד הפנים הבוליביאני שהיה אחראי על הדיכוי הפנימי, והיה קשור למפלגת הימין הפשיסטית הבוליביאנית, ה-FSB. ברבי עסק בסחר בנשק, וסייע לדיקטטורות בבוליביה לרכוש אותו.

במסגרת ההכנות לקראת ההפיכה הצבאית ביולי 1980, שכונתה "הפיכת הקוקאין", ברבי גייס שכירי חרב, פשיסטים, נאצים וניאו-נאצים, ביניהם קציני SS וקצין ממחנה ההשמדה אושוויץ. בהפיכה ובדיכוי אחריה השתתפו יועצים ארגנטינאים, שצברו את ניסיונם ברדיפה, עינויים והעלמה של פעילי שמאל בארגנטינה. כך, ברבי הביא לבוליביה את קצין המודיעין הארגנטינאיהניאו-נאצי, Alfredo Mario Mingolla, שקיבל לטענתו הכשרה ואימונים ממומחים ישראלים ואח"כ ב"בית הספר של האמריקות" של ארה"ב בתעלת פנמה. כך גם, במאי 1981, המשטרה הברזילאית עצרה "חוליית מוות" ניאו-נאצית מבוליביה שביצעה פעילות באזור הגבול של שתי המדינות. חברי החוליה נשאו סמלים נאצים, ציוד צבאי, וקוקאין. רובם היו גרמנים ואיטלקים.

מדינת ישראל ידעה על השילוב של פשיסטים, נאצים וניאו-נאצים במערכת הביטחון בבוליביה, וכן על הקשר העמוק של הצבא עם מפלגת ה-FSB הבוליביאנית, שהייתה מפלגה פשיסטית של הימין הקיצוני בבוליביה, עם סממנים אנטישמיים. הדבר לא הפריע לישראל להמשיך בעסקים כרגיל. כך, באוגוסט 1973 ביקר בבוליביה שר החוץ דאז, אבא אבן, ונשאל אם הוא שוחח עם הדיקטטורHugo Banzer  לגבי הפושע הנאצי קלאוס ברבי. אבן השיב כי זו סוגיה פנימית להחלטה של מערכת המשפט הבוליביאנית אם להסגיר את ברבי לצרפת.

לכן, אתמול הוגשה בקשה למשרדי החוץ והביטחון, יחד עם פעילות ופעילי זכויות האדם צביה שפירא, ורוניקה כהן, אליוט כהן, מיכל הרמתי, מיאקו גליקו, גלעד גרוסמן, מיכל זיו, חנה בר"ג, טליה פקר בריו, עדנה קלדור,  ג'ודי לוץ, יהודית אלקנה, יורם להמן, נאוה פולק, תמי גרוס, שרה מארליס, נורית קרלין, דליה עמית, ערן אפרתי, גיא הירשפלד, אמנון שפירא, נירית חביב, רויטל סלע, נורה גרינברג, נורה אורלוב, רחל חיות, יהב זוהר, יעקב מנור-מסרנו, נורית פופר, ד"ר חנה ספרן, עופר כסיף, נח הרשקוביץ, חדוה אדירי, זוהרה חדד, גלעד ליברמן, נעמי גרינשפן, ענת סול להב, איל ניר, סיגל קוק אביבי, ורד ביתן, אמיר ביתן, מיכל ביתן, חיים שוורצנברג,  זהר עתי, שחף ויסבין, ג'סיקה נבו, שאול צ'ריקובר ונוני טל, לחשוף את כל המסמכים מהקשר הדיפלומטי וביטחוני של מדינת ישראל ונציגיה עם הדיקטטורות הצבאיות בבוליביה, בין השנים 1967-1982. בבקשה גם נתבקשו מסמכים לגבי מותו של צ'ה גווארה, אשר שגרירות ישראל בלה-פז דיווחה על פעילות כוח הגרילה שלו.

קישור לבקשת המידע:

https://files.acrobat.com/a/preview/a5d47bd0-70d1-4743-8c39-27ee6e1a82dd

עו"ד איתי מק כותב, ב-12/12/2017 :

בהונדורס פועלת אחת מהמשטרות המושחתות והמסוכנות בעולם לאזרחים ולאזרחיות. המשטרה בהונדורס בעצמה קשורה לארגוני פשע נרקוטיים. בהונדורס הצבא פועל בתוך המדינה, ולא רק שומר על הגבולות. בשנת 2013, הממשלה ההונדורית הקימה משטרה צבאית אשר כוללת מעל 3,000 חיילים, אשר משתמשת ברובי תבור תוצרת ישראל. בין היתר, הוקמו שתי יחידות עלית במשטרה הצבאית, ה-Tigresוה-Cobra, המוכרות כמפרות סדרתיות של זכויות אדם. כבולארגונים ר באוגוסט 2016, בכירים באו"ם הזהירו כי הונדורס הפכה לאחת המדינות המסוכנות בעולם לפעילי זכויות אדם. בשנת 2015 הונדורס נבחרה למדינה המסוכנת בעולם לפעילים לאיכות הסביבה.

בעקבות ביקור של משלחת הונדורית בישראל, באוקטובר 2015, נחתמו הסכם הבנות ב-4.2.2016 והסכם ביטחוני גדול בין המדינות ב-8.12.2016. אף שההסכם מוסתר מהציבור הישראלי, הרי שכפי שקרה במקרים של בורמה ואזרבייג'ן, גם הפעם פרטי ההסכם פורסמו על ידי גורמים רשמיים בהונדורס. לפי פרסומים רשמיים של משרד הביטחון בהונדורס, ההסכם עם ישראל כולל: שדרוג של מטוסי F5 ו-A37, ומסוקים של חיל האוויר; מכירת ספינת פטרול הכוללת מנחת למסוקים, ומערכות נשק לספינות; מערכות קשר לחיל הרגלים; 6 מל"טים; מערכת מעקב לשימוש השירות החשאי ההונדורי; והקמת מרכז מבצעים – הכל תמורת תשלום בסך 209 מיליון דולר ארה"ב. נשיא הונדורס טען שמדובר בהסכם היסטורי שיחזק את כוחות הביטחון ההונדורים כפי שלא נעשה מעולם.

בשבועיים האחרונים, הונדורס נמצאת במשבר פוליטי קשה על רקע החשד כי הנשיא Hernández זייף את תוצאות הבחירות שנתקיימו ביום 26.11.2017. בתגובה החלו הפגנות ענק ברחבי הונדורס, המדוכאות ביד קשה ע"י המשטרה והצבא. עד כה כ-14 אזרחים ואזרחיות נהרגו. באופן לא מפתיע, כוחות הביטחון הנתמכים ע"י מדינת ישראל, אשר היו לכאורה אמורים לפעול נגד הקרטלים, ארגוני הפשיעה והטרור, בפועל תוקפים אזרחיות ואזרחים. הממשלה הכריזה ביום 2.12.2017 על מצב חירום, הקפאת הזכויות החוקתיות של האזרחים ועוצר. כמחאה על העוצר, בין היתר, האזרחים המסתגרים בבתיהם מתופפים על סירים ומחבתות, דבר המרתיח את כוחות הביטחון. כך למשל, כדי להפסיק את התיפוף בשכונת מגורים, המשטרה זרקה רימוני גז לתוך הבתים.

לכן, יחד עם שחף ויסבין, אפרת לוי, זמיר הלר-אלגזי, עמרי ברנס, שני פייס, ניר פאר, שירז גרינבאום, מרטין קורמן, יהודית דימנט, דיאגו שירטה, תומר סלוצקי, פבלו קטלירבסקי, ורד ביתן ואמיר ביתן, נשלחה היום פנייה לראשת אגף הפיקוח על הייצוא הביטחוני במשרד הביטחון, בדרישה כי תעצור את הייצוא הביטחוני להונדורס.

קישור לבקשה:

https://files.acrobat.com/a/preview/99d2f633-1e9c-4685-a0c4-e0d2b7afaba6

קישור לסרטון על מחאת התושבים באמצעות תיפוף על סירים ומחבתות, בזמן העוצר:

https://www.youtube.com/watch?v=Ma03T7lX9co