סרביה- מלחמות הבלקן

רקע – מלחמות הבלקן:
מלחמות הבלקן היו סדרת עימותים אלימים בין השנים 1991-2001, אשר התרחשו על אדמת רפובליקת יוגוסלביה לשעבר. בין 1995-1991 התרחשה המלחמה בעיקר בין הצבא הסרבי לבין הקרואטים והבוסנים, ומ-1996, התמקדה המלחמה בין מיליציות חמושות בעיקר בקוסובו.
בעקבות מלחמות אלו הואשמו הסרבים בביצוע פשעי מלחמה – הקמת מחנות ריכוז, טיהור אתני ומעשי אונס וביזה המוניים. ההערכה היא כי במהלך המלחמות נגבו חייהם של למעלה מ-250,000 קורבנות ונותרו מיליוני פליטים.
כל הצדדים היריבים ביצעו פשעים במהלך המלחמה, אך אין מחלוקת כי את עיקר הפשעים ביצעו הכוחות הסרביים. בין היתר, הסרבים ביצעו טיהור אתני מהיר ומסיבי של האוכלוסייה המוסלמית והקרואטית, הקימו מחנות בהם ביצעו עינויים, אונס והוצאות להורג המוניות, וכן, ביצעו טבח באוכלוסייה המוסלמית במובלעת סרברניצה שהוכר על ידי הקהילה הבין-לאומית כרצח עם.
בספטמבר 1991 הוטל אמברגו נשק של מועצת הביטחון על כל שטחה של יוגוסלביה לשעבר.

יחסים עם ישראל:
החל מתחילת המלחמה ישראל לא הייתה שותפה לקהילה הבין-לאומית בגינוי הסרבים, וגישתה הייתה פרו-סרבית באופן מובהק. ממשלת ישראל החליטה לכונן קשרים דיפלומטיים עם סרביה, שפתחה מצדה שגרירות בתל אביב בשנת 1992. בחודש יולי 1994, עמוק בתוך המלחמה, ביקר בבלגרד יו"ר וועדת חוץ וביטחון בכנסת דאז, ח"כ אורי אור, ואמר כי "יש לנו זיכרון טוב, אנחנו יודעים מה זה לחיות תחת סנקציות וחרם". ח"כ אור הבטיח להמשיך את התמיכה בסרביה.

קשרי נשק:
התמיכה הישראלית בסרבים לא הייתה דיפלומטית בלבד. ישנם דיווחים, אשר חלקם פורסמו בתקשורת בזמן אמת, לפיהם מדינת ישראל העניקה סיוע צבאי שוטף לסרבים במשך המלחמה.
בין דיווחים אלו נמצא ספר שפרסמה עובדת משרד הביטחון הסרבי לפיו ישראל סגרה עסקת נשק גדולה עם הסרבים חודש לאחר שהוטל אמברגו נשק של מועצת הביטחון. בספר נכתב "מסיבות מובנות העסקה עם היהודים לא הייתה פומבית בזמנו".
דיווח נוסף נמצא בדו"ח רשמי של ממשלת הולנד ולפיו "בלגרד החשיבה את ישראל, רוסיה, ויוון כחברותיה הטובות. בסתיו 1991 סרביה סגרה עסקת נשק סודית עם ישראל".
דיווח אחר נמצא ביומנו של הגנרל רטקו מלדיץ, אשר הואשם בבית הדין הבין-לאומי בביצוע פשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות ורצח עם. על פי היומן, ארבעה חודשים לפני רצח העם בסרברניצה, אשר הוכר כרצח עם על ידי הקהילה הבין לאומית,  ישראל פנתה לכוחות הבוסנו-סרביים והציעה להם 500 נשקים לצלפים ואימון חיילים ללא תשלום. גם אחרי הטבח האכזרי בסרברניצה המשיכה ישראל בעסקים כרגיל ובאוגוסט 1995 דווח על עסקה למכירת טילי לאו לסרבים.
בשנה שבה החל המצור הסרבי על סרייבו נסגרה עסקת פגזים בין סרביה וישראל. קיימים דיווחים על פגזים עם כיתוב בעברית שנפלו בסרייבו.

עתירה:

ביוני 2015 הגישו פרופ' יאיר אורון ועו"ד איתי מק בקשת חופש מידע לחשיפת הייצוא הביטחוני לשטחה של יוגוסלביה לשעבר בתקופה הרלוונטית למלחמה בבוסניה. משרד הביטחון הודה כי נמצאו המסמכים שנתבקשו מהייצוא הביטחוני, אך סירב באופן גורף לגלותם בנימוק כי החשיפה עלולה לפגוע ביחסי החוץ ובביטחון של המדינה.כב' הש' אביגיל כהן החליטה לדחות את העתירה על סמך חוות דעת סודית שהגיש משרד הביטחון במעמד צד אחד, וקבעה כי גילוי המסמכים 20 שנים לאחר הייצוא עלול לפגוע בוודאות קרובה במדינה. נימוקי בית המשפט לדחיית העתירה אף הם סודיים.
תשובת המדינה ודחיית העתירה על ידי בית המשפט מהוות הודאה על שיתוף הפעולה הישראלי עם רצח-עם זה, שהרי אם לא היה מה להסתיר, לא הייתה פגיעה ביחסי החוץ עם חשיפת המסמכים.

כתבות:

הארץ- 20 שנה אחרי הטבח, ניצולי סרברניצה נלחמים בהכחשה

שיחה מקומית – העליון דחה עתירה לחשיפת הקשר בין ישראל לרצח העם בבוסניה

מאמרים:

Israel and the war in the Balkans