מעבדת עזה     – צוק איתן     
“היום ישראל מציעה למכירה מודל פוליטי שלם למלחמה א-סימטרית, קונפליקט בין מדינה לבין לוחמים לא סדירים. במודל הזה יש מרכיבים קטלניים וגם מרכיבים “רכים”. ישראל מייצאת טילים של חברת רפאל שמשמשים לחיסולים בעזה, מזל”טים של התעשייה האווירית, שיטות לחימה, חומות הפרדה אבל גם משפטנים, מומחים לממשל באוכלוסייה בסגנון המינהל האזרחי ואפילו מוסר לחימה.” (יותם פלדמן, במאי “המעבדה”)

הסרט “המעבדה” של הבמאי יותם פלדמן ממחיש את הצדדים האפלים ביותר של התעשיות הצבאיות בישראל. הטענה המרכזית של הבמאי היא שהשטחים הפלסטינים הכבושים משמשים את תעשיות הביטחון כמעבדת ניסויים לנשק וטכנלוגיות חדישות המנוסות על אוכלוסיה אזרחית באופן שוטף וגם במהלך מבצעים צבאיים. פלדמן מראה כיצד השווי הכלכלי של מוצרים שנוסו בזמן אמת על בני-אדם מעלה את ערכם בשוק כמו את המוניטין של החברות הישראליות שפונות לשוק הגלובלי. מכיוון שרוב התוצרת הביטחונית מיועדת ליצוא, חשוב לתעשיות הצבאיות לשמר את “היתרון” שיש להן על מדינות אחרות בכך שכל כלי הנשק שלה נוסו בשדה הקרב.

כך פועלת המעבדה    
יציאה למבצע צבאי בשטחים הפלסטינים הכבושים — שימוש בטכנלוגיות לחימה חדשות — סיום המבצע — שיווק אגרסיבי של המוצרים החדשים — עלייה חדה במכירות ושווי החברות בשוק ההון. המבצעים הצבאים שישראל יוזמת אחת לשנה בממוצע לאורך העשור האחרון מהווים חלון הזדמנויות רווחי ביותר עבור התעשיות הצבאיות להכניס מוצרים חדשים לשוק ולמכור אותם לעולם. אפקט המעבדה תקף לאמצעי השליטה השוטפים של הגדה המערבית, שימור המצור על עזה, שליטה על האוכלוסייה הפלסטינית בתוך ישראל וכמובן המבצע הצבאי האחרון בעזה – צוק איתן.

עזה כמקרה בוחן         
מאז ההתנתקות והטלת המצור הישראלי על הרצועה ב-2005, עזה ותושביה נמצאים תחת תצפית מתמדת מהשמיים דרך מל”טים ישראלים שחגים ואוספים מידע בצילום אווירי, המפוענח על ידי תצפיתנים של צה”ל במיקום מרוחק (פלמחים ותל-נוף). חלק מהמל”טים נושאים תחמושת, ובעזרת טכנולוגיית רואה-יורה התצפיתנים מסוגלים גם לבצע חיסולים בשלט רחוק. אחת הסיבות לכך שישראל היום היא יצרנית המל”טים הגדולה בעולם קשורה לשימוש הנרחב והיום יומי שצה”ל עושה בטכנולוגיות אלה ברצועת עזה. כך שרוב אמצעי התצפית שמשמשים בימים אלה את צה״ל פותחו על פי מתכון שקבע הצבא על ידי חברות טכנולוגיה ישראליות, שיצרו תחום התמחות ייחודי להיי־טק המקומי עם פוטנציאל יצוא גבוה, מדווח בדה-מרקר.

לאורך הלחימה ברצועה בשבועות של צוק איתן, סיקרה התקשורת מספר מוצרים חדשים שנכנסו לשימוש מבצעי בפעם הראשונה. הסיקור התקשורתי כלל את רשימת המרוויחים העיקריים מהלחימה, את צפי המכירות בחו”ל של המוצרים החדשים לאחר המבצע ואפילו את המדינות שכבר עומדות בתור לרכוש אותם.

המוצר המסוקר ביותר הוא מערכת כיפת ברזל של היצרניות רפאל והתעשייה האווירית. רפאל זכתה במשך מספר שנים במענק של קרוב למיליארד דולר מכספי הסיוע האמריקאי לטובת מימון הפרויקט, ובשבוע השלישי של צוק איתן “תת־ועדה של הסנאט האמריקאי אישרה תקציב של כ־351 מיליון דולר לשנת 2015 לפרויקט כיפת ברזל”. התעשייה האווירית שמייצאת את המכ”ם למערכת גם זכתה במהלך הלחימה למענק כלכלי כאשר הנפיקה אג”ח בבורסה בתל אביב, וגייסה קרוב לחצי מיליארד שקל בריבית אטרקטיבית.” ההערכה לפני הלחימה הייתה שלא יהיה ניתן לייצא את המערכת, “אך מאז שהתחיל מבצע צוק איתן התפרסמו בעיתונות העולמית הערכות לגבי מדינות שעשויות להתעניין ברכישתה, כמו קוריאה הדרומית, הודו וטייוואן.”

לכיפת ברזל התווספו עוד מוצרים חדשים וניסיוניים שנכנסו לשוק במהלך צוק איתן וככל הנראה יימכרו בשוק העולמי בקרוב דרך תערוכות הנשק של התעשיות הצבאיות. כמה דוגמאות:
מל”ט מסוג הרמס 900 של אלביט המסוגל לשאת עד 300 ק”ג ולצלוח גם תנאי מזג אוויר קשים. לפי הערכות, המלחמה הנוכחיתת זירזה את הפיכתו למבצעי.
פגזי הטנק “חצב” המיוצרים על ידי תע”ש, שיכולים לחדור דרך בטון ולהתפוצץ בתוך מבנה.
מטען תיעודי זעיר של קונטרופ, שנמצא על כלי טיס בלתי מאויש ומסוגל לזהות מלמעלה אם אדם נושא נשק.
כלי רכב זעירים, שאוספים מודיעין במנהרות ברצועת עזה.
בלוני תצפית שיכולים להישאר באוויר לאורך ימים. בלוני התצפית עובדים בתיאום עם המטען התיעודי שמספק חשמל ותקשורת.
פצצות מסוג MPR-500, המוטלות מהאוויר ונחשבות מדויקות במיוחד.

רווחי המלחמה עדיפים
הרווחים הגדולים של התעשיות הצבאיות, בעיקר לאורך ולאחר מבצעים צבאיים, מעלים תהיות לגבי המחיר שישולם על הפסקת אש ארוכת טווח. יש הטוענים שהתעשיות הצבאיות עלולות להיפגע מאוד אם הכיבוש יסתיים או אם תהיה הפסקת אש לאורך זמן.הכלכלן שיר חבר מהמרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית אף טוען שהחמאס הציע הפסקת אש ארוכת טווח בידיעה שישראל תסרב בגלל התלות הכלכלית ברווחי הלחימה.[13] משווק לשעבר באחת התעשיות הביטחוניות אמר בראיון לעיתון דה-מרקר: “קח לדוגמה את חברת פלסן של קיבוץ סאסא, שהרוויחה הרבה מאוד כסף ממכירת כלי רכב ממוגנים לכוחות האמריקאים בעירק ובאפגניסטן. בשנים האחרונות הם צמצמו את הפעילות ופיטרו עובדים משום שהכוחות נסוגו מאזורים האלה. מצב שבו אין עימות גדול במשך 20 שנה יפגע בתעשיות הביטחוניות, בוודאי אם תחול ירידה בהיקפי הסכסוכים הצבאיים בעולם”.

בעשור האחרון אנו עדים למבצעים צבאיים רחבים בממוצע של אחת לשנה. נתונים מראים כי מאז שנת 2006 חל גידול מתמיד בהיקף היצוא הביטחוני לחו”ל. ב-2002 היה היקפו של היצוא הביטחוני 2 מיליארד דולר, ב-2006 הוא קפץ ל-3.4 מיליארד דולר, וב-2012 הגיע ל-6 מיליארד דולר. ב–2013 הציגו שלוש החברות הגדולות בתחום – אלביט, התעשייה האווירית ורפאל – גידול במכירות: הראשונה מכרה בהיקף של 3 מיליארד דולר בשנה, השנייה בהיקף של 2.65 מיליארד בשנה, והשלישית בהיקף של 2 מיליארד דולר בשנה. המכירות של רפאל גדלו בהיקף החד ביותר לעומת האחרות: 15%.

בכל שבועות הלחימה היה ניתן למצוא התבטאויות של בכירים בתעשיות הצבאיות שמדגישות את הרווח הכלכלי בזמני לחימה: “כשישראלים משווקים מערכות סופר מתקדמות, משהו שנראה עתידני, הרבה צבאות בעולם אומרים לעצמם: למה אני צריך את זה, מה הסיכוי שתרחיש כזה יתממש? כשקורים בשטח דברים הממחישים את הצורך, זה מסייע למאמצי השיווק.” (יקי ברנס, יועץ וראש התחום הביטחוני של חברת פרוסט אנד סאליבן על כיפת ברזל)

“עם זאת, ברמה התיאורטית, אלביט מערכות יכולה להרוויח מפרויקטים דוגמת זה שעלה לכותרות בימים האחרונים בנוגע להתמודדות עם המנהרות מעזה, עם חיישנים ואמצעים שונים שיתמודדו עם המנהרות הקיימות שם”. (מחלקת המחקר של אקסלנס)

“אחרי כל מבצע מהסוג שמתקיים עכשיו בעזה, אנחנו רואים גידול במספר הלקוחות מחו”ל.” (אלי גולד מנכ”ל קונצרן)

“גם כך אנחנו עושים שיווק אגרסיבי בחו”ל, אבל הפעילות של צה”ל בהחלט משפיעה על פעילות השיווק […] עבור התעשיות הביטחוניות, המערכה הזו היא כמו לשתות משקה אנרגיה חזק במיוחד – זה פשוט נותן להן תנופה אדירה קדימה.” (ברברה אופל־רום, כתבת “דיפנס ניוז”)

“שדה הקרב הוא כמו תעודת כשרות מהדרין בכל הנוגע לשווקים הבינלאומיים. מה שהוכח בקרב – נמכר הרבה יותר טוב. מיד אחרי המבצע ואולי אפילו במהלכו נוחתות כאן כל מיני משלחות ממדינות שמעריכות את היכולות הטכנולוגיות של ישראל ומעוניינות לבחון את המוצרים החדשים.” (ברברה אופל־רום, כתבת “דיפנס ניוז”)

בספטמבר, פחות מחודש אחרי סיום התקיפה על עזה ב-2014, התקיימה תערוכת כלים בלתי מאוישים בקריית נתב”ג. אחד המושבים בכנס המלווה את התערוכה נקרא “מעבדת הקרב הצה”לית כתשתית לאומית בפיתוח תפישות בלתי מאוישות מתקדמות לשדה הקרב המודרני.” כמו בכל תערוכות הנשק, גם לשם הגיעו מבקרים זרים מכובדים, נציגי צבאות וחברות פרטיות לבצע רכישות של טכנלוגיות ישראליות שהוכחו כמוצלחות במבצע צוק איתן.