אזרבייג'ן

רקע – דיקטטורה ודיכוי:
החל משנת 1993 מנוהלת אזרבייג'ן כדיקטטורה על ידי משפחת איילב. מאז הקמת הדיקטטורה עומדות בפני השליטים שתי מטרות מרכזיות – להחזיק בשלטון ולהחזיר לאזרבייג'ן את חבל נגורנו קרבאך הנתון בסכסוך עם ארמניה. האזור מוגדר כאזור מתיחות אשר עלולים להתרחש בו אסונות הומניטריים ופשעי מלחמה.
הדיקטטור הנוכחי, אליהם אלייב, לא מתאמץ לשמור על מראית עין של דמוקרטיה, ובשנת 2013 "הזוכה" בבחירות לנשיאות באזרבייג'ן הוכרז יום לפני הבחירות. אליהם נחשב כדיקטטור קשוח אשר מדכא את אזרחי מדינתו. מאחר שכלכלת אזרבייג'ן תלויה כמעט לחלוטין במשאבי הנפט והגז שמחיריהם צנחו, יחד עם הירידה באיכות החיים ירדה גם נכונותם של האזרים לשתוק הפגיעה בזכויותיהם. בתגובה אלייב בוחר בהעמקת הדיכוי והרדיפה – עשרות עיתונאים, בני נוער ופעילים למען הדמוקרטיה מצאו את עצמם מאחורי הסורגים בשנים האחרונות, לאחר שהעזו להעביר ביקורת על הנשיא ועל הנהגת המדינה. ישנם דיווחים לפיהם חלק מהעצורים מעונים ורכושם מוחרם. בשנים האחרונות ניתן לראות כי ארה"ב מבקרת יותר ויותר את מצב זכויות האדם והאזרח באזרבייג'ן.

יחסים עם ישראל:
לאזרבייג'ן וישראל שיתוף פעולה מאז 1992. אזרבייג'ן היא אחת מהמדינות הבודדות בעולם בעלות רוב מוסלמי שמקיימות יחסים דיפלומטיים מלאים עם ישראל. למדינת ישראל יחסים אסטרטגיים עם אזרבייג'ן, במסגרת המתיחויות עם איראן, ומאחר שישראל רוכשת מאזרבייג'ן חלק משמעותי מהנפט המשמש אותה. למרות שבעבר היחסים בין המדינות היו דיסקרטיים מאוד, בשנים האחרונות הם הופכים לפומביים יותר ויותר.
היחסים הביטחוניים בין המדינות הפכו מוזרים יותר ויותר מתחילת שנת 2016, כאשר לאחר חתימת הסכם הגרעין עם איראן וצניחת מחירי הנפט, החשיבות הגיאו-פוליטית של אזרבייג'ן ירדה, והדיקטטור אליהם אלייב החל בתהליך להתנתקות ממדינות המערב, ולחיזוק קשריו דווקא עם רוסיה ואיראן.

קשרי סחר בנשק:
מדינת ישראל מוכרת נשק אשר נועד לשמש הן למלחמה עם ארמניה והן לדיכוי הפנימי בתוך אזרבייג'ן. מאז ומתמיד הייצוא הביטחוני של ישראל לאזרבייג'ן היה תמוה – משנת 1992 מדינות האיחוד האירופאי מקיימות אמברגו נשק למדינה, וככל הידוע ארה"ב דה פקטו לא מאשרת ייצוא נשק לשם מחשש שיעשה בו שימוש נגד ארמניה. גם כאן, כמו במקרים אחרים, בוחרת ישראל שלא לקחת חלק באמברגו, ועל פי דיווח של 'וושינגטון אינסטיטוד" ישראל היא אחת הספקיות העיקריות של כלי טיס, תותחים, טנקים ונשק נגד חיל רגלים לאזרבייג'ן.
בדצמבר 2016 ביקר נתניהו באזרבייג'ן. לאחר הפגישה ציין הנשיא האזרי כי: "עד כה, היקף החוזים בין חברות מישראל ואזרבייג'ן ביחס לרכישת ציוד הגנה הוא קרוב לחמישה מיליארד דולר. חלקם הגדול של החוזים הללו כבר מומש ועדיין אנו ממשיכים לעבוד על כך, ואנו מרוצים מאוד מהיקף שיתוף פעולה זה".
כבר ב–2012 דווח על עסקת נשק ענקית בשווי 1.6 מיליארד דולר בין ישראל לאזרבייג'ן, אשר במסגרתה הועברו בין השאר מל"טים. בקיץ 2014, מיד לאחר ההתקפה על עזה ("צוק איתן"), יצא שר הביטחון משה יעלון לביקור באזרבייג'ן. לאחר הביקור נשיא אזרבייג'ן הצהיר בפני חייליו: "ניצחנו את הארמנים בפוליטיקה, ניצחנו אותם בכלכלה. עכשיו ננצח אותם בשדה הקרב, נהרוס את כפריהם ועריהם ונחזיר לנו את אדמותינו. יש לנו את הנשק המשוכלל ביותר בעולם". זהו כמובן נשק ישראלי.

עתירות/פניות:
עו"ד איתי מק ופרופ' יאיר אורון העלו את הדרישה להפסיק את משלוחי הנשק הנרחבים לאזרבייג'ן. ממלא מקום הממונה על היצוא הביטחוני במשרד הביטחון, יורם זיפלינגר, כתב להם ב–24 בפברואר 2015: "כל החלטה מגלמת בתוכה שיקולים שונים, שלכולם מכנה משותף והוא האינטרס הלאומי".

בתגובה לפניית "הארץ" בנושא היצוא הביטחוני לאזרבייג'ן נמסר רק, כי "ככלל, משרד הביטחון אינו נוהג להתייחס לנושאי יצוא ביטחוני".

כתובות:

תור הזהב: יחסי ישראל אזרבייג'ן עולים מדרגה

אזרבייג'ן: החוק שאוסר למתוח ביקורת על הנשיא

איך ישראל קשורה ללחימה בנוגורו קראבך